צ'רלס פלומב היה טייס קרבי בצי האמריקני במלחמת וייטנאם, לאחר 75 גיחות מבצעיות, מטוסו יורט והופל ע"י טיל קרקע אוויר, פלומב הפעיל את כיסא המפלט וצנח לתוך שטח האויב, הוא נשבה ונכלא במחנה שבויים וייטנמי-קומוניסטי במשך שש שנים, הוא שרד ושוחרר, וכיום הוא מרצה מבוקש, על הלקחים שהפיק מחוויותיו בשבי, שבוע שעבר השתתפתי בפורום עסקים מסוים, הוא הרצה שם וסיפר את סיפורו, חשבתי לשתף אתכם בסיפור שהשאיר עלי רושם, כל אחד שקורא את הטור יבחר לעצמו את המוסר השכל האישי.
יום אחד, כאשר ישבו פלומב ורעיתו במסעדה, ניגש אליהם סועד משולחן אחר ואמר: "אתה הטייס פלומב, נכון - במלחמת וייטנם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים 'קיטי הוק' והמטוס שלך הופל,,,,,פלומב ההמום שאל אותו איך אתה יודע, ענה לו האיש גם אני הייתי על אותה נושאת מטוסים, אבל "אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך" נשימתו של פלומב נעתקה מרוב פליאה והכרת תודה, האיש לחץ את ידו ואמר: זה כנראה הצליח ! פלומב אישר, "ועוד איך הצליח, אילו נכשל המצנח, ולא היה נפתח, לא הייתי כאן היום"
מספר פלומב שבאותו הלילה הוא לא הצליח להרדם, כל הזמן הרהרתי באדם ההוא, תהיתי איך הוא היה נראה במדי חיל הים, כובע לבן, מדים לבנים, בטח בכמה הזדמנויות על האוניה ראיתי אותו, ולא אמרתי לו שלום, מה שלומך - או מילה כלשהי, שהרי אני הייתי טייס קרבי, הוא היה סתם מלח פשוט, פלומב חשב על השעות הרבות שבהן ישב המלח הפשוט, ליד שולחן עץ ארוך, במעמקי האוניה, מקפל בקפידה את שכבות הבד של המצנח, מארגן את הרצועות, מחזיק בידיו גורלם של אנשים שאינו מכיר.
פלומב הטייס בדימוס, פנה אלינו, לקהל, ושאל, מי אורז את המצנח שלך? לכל אחד יש מישהו שמספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום, פלומב מציין בפנינו, שהוא היה זקוק להרבה סוגי מצנחים, כאשר מטוסו הופל, הראשון מובן, מצנח פיזי מקופל היטב, השני מצנח קוגנטיבי, מצנח רגשי, מצנח רוחני, את כל אלה ניצל פעמים רבות עד תום, לפני שהגיע כעבור שנים, לחוף מבטחים.
לפעמים, אנחנו שקועים באתגרים היומיומיים שהחיים, העבודה, המשפחה מציבים לנו, אנחנו מפספסים את מה שחשוב באמת, ודאי קורה לכם שאתם שוכחים להגיד: שלום, בבקשה, סליחה, תודה, מדלגים על הזדמנויות לברך במזל טוב אדם שקרה לו משהו נפלא, להחמיא או סתם להיטיב למישהו, לומר שלום או סתם כך להיות נחמד, זה האלף בית של כל אדם, אבל מי שעוסק בענף השיווק והמכירות, תודעת השרות ולהיות נחמד, זה חייב להיות חלק אינטגרלי ממנו, ממש בלתי נפרד.
מה גם, ברגע שאתה עובד בארגון גדול, במוסד ציבורי, ישנם הרבה פעולות שנעשות מעל פני השטח, ומתחת לפני השטח, שמישהו מסוים עבד עליהם, כדי שהעיתון שאתם כרגע קוראים את השורות שלו יגיע אליכם ליד, ישנם מאות פעולות שנעשות כדי שהכל יצא על הצד הטוב ביותר, כדי שלעושי הפעולות האלה יהיה יותר קל בחיים, כל אחד, ולא משנה מה מיקומו בשרשת התפקידים, יעשה קצת יותר טוב לשני יהיה יותר קל, למשל, אם איש מכירות ממלא את טופס ההזמנה ברור, בהנהלת חשבונות יעבדו יותר יעיל, החשבונית תצא ללקוח בזמן, הוא עצמו יפגוש את העמלה יותר מהר.
במקרה של "הטייס פלומב" היעילות בקיפול המצנח הצילה חיי אדם, בהתנהלות עסקית יעילות באחת מהמחלקות המשרדיות תביא תוצאה יותר מוצלחת לאנשי השטח, השבוע תנסו לזהות את אלו שאורזים [מקלידים, מדפיסים, מבשלים, מביאים, שולחים, מעמיסים, מגישים, נוהגים, מנקים, נוסעים, מפקידים, מטפלים, דואגים, מקפלים] לכם את המצנחים שלכם, תקנו אותי אם אני טועה.
אבי בנטוב - סמנכ"ל רשת קו עיתונות דתית
